נושא : הכנה לחיים
רמת גיל : א-יב (6-21)
ישוב : נס ציונה
שם המוסד החינוכי : התומר
שם מנהל/ת : שלומי אירים
מספר תלמידים : 205
מספר מורים/ות : 90
מגזר : יהודי
תאריך עדכון : 07/07/2019
סוג חינוך : מיוחד
מחוז : מחוז מרכז
פיקוח : ממלכתי
תכנית מלווה : מפרש

מדוע יצאנו לדרך?

התלמיד בעל הצרכים המיוחדים חי ולומד בסביבה מגוננת ומגבילה שלעיתים מעמידה בפניו דרישות וציפיות נמוכות, המובילות לפגיעה בעצמאותו ובהכנתו לחיים. הפגיעה מתבטאת בתחומי פנאי, בחברה, בדיור ובעבודה. כתוצאה מכך מתקשה התלמיד היום, וסביר שיתקשה בעתיד, לנהל חיים עצמאיים בבית ובקהילה.

היתה אי שביעות רצון מרמת העצמאות שהתלמידים הבוגרים הגיעו אליה, ומהיכולת שלהם להמשיך בחיים עצמאיים לאחר סיום ביה"ס.

החלום/ תמונת העתיד

בוגרים עצמאיים,החיים מחוץ לבית הוריהם ומעורים בקהילה שבה הם חיים. סביבת בית הספר תספק עבור התלמידים הזדמנויות למידה ממשיות ואותנטיות בהתאם לשלב ההתפתחות של  כל אחד מהם.

מטרות המיזם ויעדיו

שיפור ביכולת התפקוד ובעצמאות (ידע, מיומנויות וערכים) בארבעה תחומים ב"הכנה לחיים": קשר בין אישי חברתי, נחישות וסינגור עצמי, ניהול משק בית ושימוש במשאבים קהילתיים

קהל היעד

תלמידים בכל הגילאים והוריהם

האבנים הגדולות של המיזם

שלוש האבנים המרכזיות שהגדרנו הן –

  • סביבה מאפשרת
  • הפסקת גוננות יתר
  • יכולת בחירה- להניח שהם מסוגלים לבחור, וגם אם יטעו, "זה בסדר, זה חלק מתהליך הלמידה"

פירוט פעולות בכל אבן (בצורת תרשים של תיאוריית השינוי)

יצרנו שלושה מרחבים מרכזיים,שניים מהם בתוך בית הספר והשלישי בקהילה. שלושת המרחבים נוגעים בכל שלוש האבנים הגדולות שלנו.

  • "שיעור חופשי ומוגדר"- שיעור שבו התלמידים יכולים לבחור פעילויות מתוך מגוון של אפשרויות ולהתקדם בהן לפי הקצב ולפי ההבנה שלהם
  • "שיעור הפסקה"- יחידת זמן שבה התלמידים נהנים מזמן חופשי ומאינטראקציות חברתיות ללא הנחיה של מבוגרים, אבל במסגרת צפייה והשגחה שלהם לצורך למידה וחשיבה רפלקטיבית על מה שמתרחש בזמנים אלה
  • "דירה בקהילה"- דירה הנמצאת בקהילה ושייכת לביה"ס- תלמידים מגיעים אליה לצורך התנסות בחיים עצמאיים ,לפרקי זמן של מספר שעות במשך היום או לאחה"צ +לינה בנוכחות איש צוות.

מה השגנו ? (תוצאות צפויות/לא צפויות)

תוצאות צפויות- את המטרה המרכזית שרצינו להשיג, והיא עלייה ברמת העצמאות של התלמידים, השגנו. כל שנה עולה מדד העצמאות של התלמידים  ,אנחנו רואים זאת גם דרך מיפויים שעורכים לתלמידים ולהורים וגם דרך תצפיות . לדוגמא,תלמידה בת 20 שמעולם לא התקלחה לבד, עשתה זאת אחרי שלושה שבועות בדירה , או תלמיד בן 19 שמעולם לא קנה לבד, היום כבר יוצא מהבית לבד, מסתובב ובוחר מה שהוא צריך. לא תמיד זו רק היכולת התפקודית,  פעמים רבות זה גם הנושא הרגשי, "הביטחון שיש לי בעשיית דברים, הידיעה שאני מסוגל".

בין התוצאות הלא צפויות  עולה הקשר עם ההורים. ככל שנכנסנו לתוך המיזם הבנו שאנחנו חייבים  לשתף את ההורים, להדריך אותם ולגייס אותם לצידנו בשינוי הזה. אנחנו מופתעים  מגודל השינוי הזה. הוא מאתגר את ההורים ומעמיד אותם בפני חוויות רגשיות ובפני שאלות לא פשוטות –

הצורך לשחרר את הילד, להאמין בו,   לבטוח בו

הגילוי שלא תמיד כשהגן עליו זה עזר לו

עולים רגשות רבים של ביקורת עצמית.

היום אנחנו רואים שינוי בדרך שבה ההורים תופסים את תפקידם.

דברים שלמדנו בדרך על המיזם

"למדתי שני עקרונות חדשים. הראשון הוא שהיכרות מעמיקה עם צרכי התלמידים היא הבסיס לחשיבה פורצת דרך. ברגע שאני יודע באמת מהם הצרכים שלהם אני יכול לעשות איתם הכול . אין גבולות, אני יכול לחשוב הכי רחוק שאפשר. כמו הטיסה לאילת ,ילדים שחלקם מעולם לא טסו בלי  הוריהם חוו חוויה מצוינת, וזה התאפשר מתוך היכרות מעמיקה של צורכיהם.

עוד דבר שלמדתי מתוך המיזם הוא שרעיון טוב מניע אנשים".

שלומי מנהל את ביה"ס 7 שנים.

הוא התחיל את דרכו המקצועית בבית הספר כמורה לחינוך גופני וכמחנך. בעבר עסק כמרצה במכללת וינגייט בתחום שילוב הילד בעל הצרכים המיוחדים. בנוסף פיתח יוזמה של תנועה לגיל הרך בשם "נעים ונהנים בגני הילדים".

"הצטרפתי לתוכנית "מפרש" כי חיפשתי לאתגר את עצמי. יש בי כמיהה לחדש וללא מוכר, וגם אהבתי את התוכנית שהיא "מחוץ למערכת" ,תוכנית הכוללת  אנשים מעולמות אחרים, מחוץ למשרד החינוך. זה משך אותי. התוכנית נותנת לך את החשק ליזום. הרגשתי שמבחינת מוטיבציה ומבחינת רצון אני בשיא. הידיעה שיהיה לי גם תקציב  הרגיעה אותי ונתנה לי ביטחון. התקציב שקיבלתי הספיק בסופו של דבר רק כדי להתחיל, הוא אינו מספיק כדי לתחזק את הדירה בקהילה כל שנה, אבל היתה לי התחושה שאני חייב לקפוץ למים ולהתחיל  אף על פי שלא היה לי ברור איך אגייס את הכסף בהמשך הדרך. היתה לי אמונה גדולה מאוד ברעיון, והיתה לי די תעוזה כדי להתחיל עם משהו שהיה כל כך לא ברור בזמנו. במהלך המיזם גיליתי שיש בי הרבה יותר כוחות לעשות דברים ממה שחשבתי, גיליתי  שיש לי יכולות שלא ידעתי על קיומן –  ליצור שיתופי פעולה, להשיג תמיכות נוספות ולגרום לדבר הזה להמשיך ולקרות".

"אני מרגיש שכאשר המנהל הוא יזם,  זה "מדבק",זה משפיע על צוות החינוך, והמיזם הופך להיות אורח חיים בביה"ס.חשוב בעיני שהתקציב יהיה לא מוגדר(מי שצריך מקבל),מותאם ליוזמה המוצעת.

למדתי שהמנהל צריך לאפשר יזמות גם אם הוא לא מסכים איתה במאה אחוז,שמונים אחוז  מספיקים. המנהל צריך לומר יותר כן מאשר לא.

יש לשים על קדמת הבמה כל יוזמה של איש צוות,מהקטנה ועד הגדולה. 

בשנים האחרונות, אם אני מסתכל על מפגשי הצוות  ועל מפגשים עם אנשים מבחוץ, אני מגלה שאני פחות מדבר, פחות במרכז.הצוות פעיל יותר, מציג. המנהל צריך להיות מודל לחיקוי, אבל לא צריך להיות במרכז.

העניין אינו  פשוט , מנהלים אוהבים שדברים  "סגורים" עד הסוף,ובעולם היזמות אתה צריך לדעת לחיות עם גווני האפור והלא וודאי.צריך לעבור שינוי.גם אני אהבתי שהכול ידוע, סגור ומתוכנן, אך  עברתי שינוי.המודעות לאי וודאות היא תנאי הכרחי להצלחת היוזמה.