נושא : חוויתי רגשי
רמת גיל : א'-ו'
ישוב : באר יעקב
שם המוסד החינוכי : בית חינוך תלמים
שם מנהל/ת : לימור שנטמן
מספר תלמידים : 700
מספר מורים/ות : 50
מגזר : יהודי
תאריך עדכון : 05/05/2018
סוג חינוך : רגיל
מחוז : מחוז מרכז
פיקוח : ממלכתי
תכנית מלווה : משרד החינוך

מאפייני מיזם:

המיזם פועל בבי"ס: שנה שנייה

שנת תחילת המיזם: 2016

למה יצאנו לדרך (הצורך)

יצאנו לדרך משתי סיבות עיקריות:

  • הצורך בבירור זהות

בית חינוך "תלמים", החל כבי"ס צומח. מידי שנה קלט ביה"ס בממוצע כ- 10 מורים חדשים. כול אחד מהמורים הללו הגיע מרקע מקצועי ואישי שונה והביא עימו זהות ותפישת עולם משל עצמו.הרגשנו צורך לחדד את הזהות הארגונית שלנו, ולהוביל את כלל המורים לאורה.עובדה זו הצריכה אותנו, לקיים תהליך של עצירה והתבוננות בעשייה החינוכית שלנו, לשאול את עצמנו שאלות: מי אנחנו?, מה חשוב לנו?, מה הצרכים שלנו (כבני אדם, כמורים, כתלמידים)? עד כמה אנו מכינים את תלמידינו לחיים במציאות משתנה?…..

כאמור מטרתנו היתה לבחון במשותף את הקיים ולדייק את התפיסה והעשייה החינוכית שלנו, כך שתהווה מענה לתפיסות עולם שונות ולצרכים שזיהינו.

ברפלקציה שערכנו בעקבות העצירה וההתבוננות שקיימנו גילינו שיש הרבה מאוד עוצמה וכוח בתהליך עצמו. הבנו שזה הכרחי לצמיחה ולהתפתחות שלנו כארגון, אבל לפני הכל כבני אדם.

זו אחת הסיבות לבחירה שלנו במיזם שדוגל בפדגוגייה מתבוננת.

 

  • הצורך בחקירה מעמיקה ומפוכחת

במהלך שש השנים בית החינוך שלנו הגיע להישגים מבורכים: בית ספר מוביל פדגוגיה  איכותית, מקדם בריאות, יוזמות פדגוגיות חדשניות של מורים, יוזמות חבריות מרובות.             משפט שגור בקרב המורים וההורים היה" אצלנו הכול טוב".

כמנהלת התעורר בי הצורך להציב סימן שאלה אחרי ההיגד שלכולנו היה כה נוח להסתופף בצילו. שהרי אם הכול כה טוב, בזה נסתיימה מחוייבותנו?

האם העזנו בעיינים מפוכחות ובאמצעים מדידים לבחון את תחושתו של כול תלמיד בביה"ס? האם לכולם נתנו מענה?

באמצעים שונים בחנו ובררנו וחקרנו ודייקנו ולמדנו…..

שישנם תלמידים בעלי דימוי עצמי נמוך, תלמידים שחווים לחץ, תחרותיות, קושי להתמודד עם תסכול, קושי בוויסות, הצפה רגשית. ילדים שמתקשים בהיבט לימודי, חברתי או אישיותי שאינו צף על פני השטח.היה לנו ברור שעלינו לחזק את תלמידינו.

הבנו שעלינו להטמיע תרבות מעצימה, שתקנה לתלמידים כלים להתבונן בעצמם, לשהות, להרגע, להכיר עצמם. וזאת במיוחד בעידן זה בו כולם מוצפים בשפע של אפשרויות, הסחות דעת מעולם השיווק, המדיה הדיגיטלית, הרשתות החברתיות ומוצרי צריכה. המיזם שפיתחנו הוא תשובה הולמת לצרכים שזיהינו ולתרבות אותה ברצוננו להטמיע.

 

החלום/ תמונת עתיד:

אנו מבקשים לטפח בצוות בית החינוך ובתלמידנו תחושת "אני" חזקה שתוביל לרווחה נפשית, בהירות מחשבתית, תחושת מסוגלות גבוהה, יכולת להתמודדות עם מתח/לחץ/ תסכול וקבלה עצמית.

לקדם הישגים לימודיים וחברתיים , שהרי אנו מאמינים (ומחקרים תומכים בכך), שאם תחושתו הפנימית של האדם טובה זה משפיע, על תפקודו הקוגניטיבי-אקדמי ועל יחסיו עם הסביבה. פיתוח התבוננות ורגישות פנימית תעודד רגישות גם לעולם שבחוץ

מטרות המיזם :

לזמן מרחב שיאפשר התחברות לקולות שבנו, לאמן את תלמידנו להפנות את תשומת ליבם למרחב הפנימי שלהם "מרחב פנים האדם".

לאפשר לתלמידים רגעים משמעותיים עם עצמם. לעצור, להתבונן בנחת ובתשומת לב (ללא הסחות דעת, ללא לחצים חברתיים כאלה ואחרים, ללא תגובות אוטומטיות), על המתרחש בתוכם וסביבם.

להקנות ארגז כלים שיאפשר בחירות מושכלות והתמודדות מיטבית עם אתגרי המאה ה-21 (מציאות משתנה, ריבוי גירויים, הצפה, תחרותיות, פיתוח מואץ של טכנולוגיה, אובדן פרטיות…)

קהל היעד: כלל המורים ותלמידי בית החינוך

אבנים גדולות (מנופים):

עד לפיתוח המיזם התמקדנו בבית החינוך שלנו בשתי אבנים גדולות:

*פיתוח מיומנויות חשיבה- למידה לשם הבנה (היכולת להבין ידע ולדעת להשתמש בו). הצוות החינוכי לווה במשך ארבע שנים ע"י מכון "ברנקו וייס".

*פיתוח אחריות ויזמות חברתית- התבוננות בעולם הסובב אותי, גילוי אכפתיות, זיהוי צרכים ואקטיביזם חברתי.

*האבן השלישית אותה אנו מבקשים לפתח היא "פדגוגיה מתבוננת"- גישה הוליסטית אינטגרטיבית. היכולת להכיר את עצמי, את הצרכים שלי, החוזקות, הרגשות והמחשבות. לקבל החלטות ממקום מודע, שקול אחראי ומוסרי, ולבסס בריאות גופנית ונפשית. לחיות  חיים של משמעות והגשמה עצמית, בחברה הוגנת ומתוקנת.

מה השגנו עד היום ביישום (תוצאות צפויות/לא צפויות):

*פיתוח חומרי למידה מותאמים לתפיסה החינוכית

*התנסות במדיטציית מיינדפולס

*פיתוח שיעורים בפילוסופיה והתנסות בקבוצת פיילוט

*פתיחת בוקר שונה "בוקר טוב תלמים"

*יציאה בקבוצות לטבע הנמצא בקרבת ביה"ס

*ניהול מחשבות (חשיבה רלפקטיבית) כחלק ממהלך שיעור

*לקח לנו זמן רב, יותר מהמצופה, לגבש ולדייק את הצרכים ואת המענים.

*קושי לשלב את המורים החדשים בתהליך.

 

דברים שלמדנו בדרך על המיזם:

*המיזם הינו כחלק בלתי נפרד מהתפיסה החינוכית הבית ספרית ולכן קל יותר להטמיע אותו, שהרי הוא  "שייך ומובן מאליו".

*הוא מעודד המשך פיתוח תרבות יזמית בקרב קהילת בית החינוך.

*משיחות עם התלמידים והצוות וכן מנתוני האקלים,  עולה כי קיימת השפעה מיטיבה הבאה לידי ביטוי בתחושת מסוגלות גבוהה ובאהבה לביה"ס.

על בית החינוך שלנו:

המיזם הינו חלק מתהליך הטמעת ויישום של התפיסה החינוכית שלנו.

בית החינוך הפועל ברוח החינוך ההומניסטי. מהווה בית חם וסביבה חינוכית חדשנית המטפחת אדם חושב, ערכי ומוסרי  אנו מחנכים את תלמידנו להסתכלות קשובה, פנימה והחוצה.

החוצה לחברה: אנו מחנכים לאהבת האדם והארץ, למעורבות חברתית פעילה ולביסוס השקפת עולם הומניסטית המקדמת שיח אנושי וכבוד לכל אדם.

פנימה (למרחב פנים האדם): אנו מקנים לתלמידנו כלים להתבוננות פנימית מושכלת (מחשבות, רגשות) לשם פיתוח מודעות עצמית, ומזמנים מגוון רחב של אפשרויות ומסגרות להתנסות וללמידה, על מנת להכינם לתפקוד מיטבי במציאות משתנה- חשיבה עצמאית, מסוגלות עצמית וחתירה למצוינות.

 

 

מובילי המיזם:

לימור שנטמן- מנהלת, שולי גנון- סגנית, שרון מזרחי- סגנית, שיר חרודי- יועצת,                         מעין בר יהודה- מורה מובילה (חנ"ג)

– מה הניע אותך לייזום?

חיפוש מתמיד אחר דרכים להקנות לתלמידינו כלים ומיומנויות ללמידה משמעותית ולחיים במציאות משתנה. חיבור בין ביה"ס לחיים האמיתיים.

– עד כמה הרגשת שאתה יכול ויש לך את הכלים והמשאבים לייזום?

צוות בית החינוך פתוח ללמידה, לחשיבה "מחוץ לקופסה" וליוזמות. עובדה זו מסייעת מאוד ומעודדת להעיז ולהתנסות.

– במקום בו אתה נמצא, מה גילית על עצמך כיזם?

"אי אפשר לחצות את האוקינוס אם אין לכם אומץ לאבד את מראה היבשה"          (כריסטופר קולומבוס)

גיליתי שטמונה בי ההעזה לחצות את האוקיינוס…

פרקטיקות וסדירויות לשיתוף ולמידת עמיתים של ידע, מיומנויות וכלים בתהליך פיתוח יוזמה: ישיבות צוות קבועות, הנחייה של מובילות פדגוגיות, למידת עמיתים: פיתוח משותף של יחידות הוראה, שיעורי צפייה, שיעורי מודלינג, שיתוף בקשיים.